יוֹם הַזִכָּרוֹן לַשׁוֹאָה וְלַגְבוּרָה

פרד חיבק את הדובי המתוּקָן, וכל כך שמח עד שהחום שלו ירד והוא התחיל להבריא . המלחמה נמשכה, ופרד נאלץ לעבור בין משפחה נוצרית אחת לשנייה ולהתחבא בבתים שלהן . בכל פעם שעבר לבית חדש הוא 15 לקח איתו את הדובי - חברו היחיד . פרד ומשפחתו ניצלוּ . בְּתוֹם המלחמה הם עברו לִחיות בְּ אַרְצוֹת הַבְּרִית, ואיתם, כמובן, עבר גם הדובי . לאחר יותר מ - 50 שנה, הדובי יצא למסע חדש, הפעם לירושלים . והינה הסיפור של המסע הזה : לְמוּזֵאוֹן ״יָד וָשֵׁם״ בירושלים באים אנשים מכל העולם לזכור את השואה 20 ואת היהודים שנרצחו בשואה . ב״יָד וָשֵׁם״ גם חוֹקרים את תקופת השואה, מלמדים על השואה ואוספים חפצים שקשורים בשואה . העובדים בַּמוּזֵאוֹן רצו לעשות תַעֲרוּכָה שמתאימה גם לילדים, וחשבו שילדים שחיים בימינו יתעניינו בחייהם של ילדים מתקופת השואה . לכן, הם החליטו להכין תערוכה על מִשְׂחֲקֵי ילדים בתקופה ההיא . 25 הָאוֹצְרִים של התערוכה שמעו על פְרֶד ועל הדובי שלו . הם פנו לפרד, שכבר היה מבוגר, וביקשו ממנו להשאיל להם את הדובי שלו, כדי שיציגו אותו בתערוכה . פרד היסֵס ואמר : ״הדובי הזה תמיד איתי . אני לא נפרד ממנו אף פעם - מאז השואה . " במשך כמה ...  إلى الكتاب