יְלָדוֹת וִילָדִים | אִיוּר מְרֻבֶּה פְּרָטִים

97 לָמָה הוּא תָמִיד מַפְרִ יעַ לִי . . . ? הַלְוַאי שֶׁהָיָה לִי אָח קָטָן . אֵ יזֶה כֵּיף לְנֹעָה שֶׁכֻּלָן רוֹצוֹת לִהְיוֹת חֲבֵרוֹת שֶׁלָ ה . הַי נֹעָה ! שִׁירָה ! ! ! נֹעָה, אֶפְשָׁר לָבוֹא אֵלַיִךְ ? לֹא, נֹעָה, בּוֹאִי אֵלַי ! אֲנִי לֹא יָכוֹל, יֵשׁ לִי אִמוּן שְׂחִיָה הַיוֹם . אוּף . . . חֲבָל . . . בֶּטַח יִהְיֶה לָהֶם כֵּיף . . . לַיְלָדוֹת וְלַיְלָדִים בַּצִיוּר יֵשׁ כָּל מִינֵי מַחְשָׁבוֹת, רְגָשׁוֹת וְעִ סוּקִים . הַאִם הֵם מַזְכִּירִים לָכֶם קְצָת אֶת עַצְמְכֶם לִפְעָמִים ?  إلى الكتاب