קֶטַ ע ב קוֹנְרַד, שֶׁרָץ בְּסַקְרָנוּת לִרְאוֹת אֶת אַחַת הַמְ כוֹנִיוֹת, חָזַר וְטִלְטֵל אֶת רֹאשׁוֹ . ״לֹא תַאֲמִינוּ,“ הוּא אָמַר, ״אֲבָל הַמְ כוֹנִיוֹת הָאֵלֶה נוֹסְעוֹת בְּלִי נַהָג וּבְלִי הֶגֶה . בְּעֵינַי זֶה חָשׁוּד מְאוֹד . “ לְיָדָם נֶעֶצְרָה מְ כוֹנִית אַחַת וּזְקֵנָה נֶחְמָדָה יָשְׁבָה מֵאָחוֹר . ] . . . [ הִיא לָחֲצָה עַל כַּפְתוֹר, הִתְכּוֹפְפָה מְעַט אֶל עֵבֶר מִ יקְרוֹפוֹן וְקָרְאָה לְתוֹכוֹ : ״לַגַן הַמְלָאכוּתִי ! אֲנִי רוֹצָה לְבֵית - הַמַשְׁקֶה שֶׁלְיַד מַאֲגַר הַחַמְצָן . אֲנִי רוֹצָה כּוֹס קָפֶה ! “ מְ כוֹנִית הַפְּלָאִים הַ סוֹדִית צִיְתָה וְיָצְאָה לַדֶרֶךְ . קֶטַ ע ג אֶת הָרֹשֶׁם הַגָדוֹל בְּיוֹתֵר הִשְׁאִיר עֲלֵיהֶם הַדָבָר הַבָּא : אָדָם אֶחָד, שֶׁנָסַע לִפְנֵיהֶם עַל הַמַ סוֹעַ, יָרַד לְפֶתַע מִן הַמַ סוֹעַ לַמִדְרָכָה הָרְגִ ילָה, הוֹצִיא שְׁפוֹפֶרֶת טֵלֵפוֹן מִכִּיס מְעִילוֹ, קָרָא לְתוֹךְ הָאֲפַרְכֶּסֶת מִסְפַּר טֵלֵפוֹן וְהֵחֵל בְּשִׂיחָה, ״תִשְׁמְעִי גֶרְטְרוּד, אֲ אַחֵר כְּשָׁעָה לַאֲרוּחַת הַצָהֳרַיִם, אֲנִי רוֹצֶה קֹדֶם לַעֲבֹר בַּמַעְבָּדָה . לְהִתְרָאוֹת, יַקִירָתִי ! “ הוּא תָחַב אֶת הַשְׁפוֹפֶרֶת לְכִיסוֹ, עָלָה עַל הַמַ סוֹעַ, ...
إلى الكتاب