143 יְחִידָה 1 | קְצָת סוֹבְלָנוּת – פְּתִיחָה ד . עַלִי וּמַחְמוּד דִיבְּרוּ בָּאוֹטוֹבּוּס . מִישֶׁהוּ אָמַר לָהֶם לא לדבר בַּעֲרָבִית . אִישָׁה אַחַת אָמְרָה שֶׁמוּתָר לדבר בְּכל שָׂפָה . ה . שַׁאדִי רוֹאֶה שֶׁהַתלמידים בַּכִּיתָה מִתְנַהֲגִים לא יָפֶה לְאַמִיר . הוא מְפַחֵד לַעֲשׂוֹת מַשֶׁהוּ, אֲבָל מְסַפֵּר לַמוֹרָה . 2 . א . קִרְאוּ אֶת הַשִׂיחוֹת . ב . תְנוּ כּוֹתֶרֶת לְכל שִׂיחָה . תוּכְלוּ לְהִשְׁתַמֵשׁ בַּמילים : • אַלִימוּת • חֵרֶם ( مقاطعة ) • לְהָצִיק ( يضايق ) • לְהַחְרִים ( يقاطع ) • לְהַעֲלִיב • לְהַרְגִישׁ • לִפְגוֹעַ • מַפְחִיד • עָצוּב • לְבַד • יַחַד הַמוֹרָה : חַאלֶד, עַכְשָׁיו הַפְסָקָה, למה אתה יוֹשֵׁב כָּאן לְבַד ? חַאלֶד : אַף אֶחָד לא רוצה להיות אִיתִי . עֲדִי : מֵהיום אַף אֶחָד לא מדבר עם סַמַר . אַיָה, את גם לא מַזְמִינָה אוֹתָה לְיום הַהוּלֶדֶת שֶׁלָךְ . אַיָה : אֲבָל למה ? עֲדִי : כָּכָה אני הֶחְלַטְתִי . דָנִיֵאל : דַי, תַפְסִיקוּ ( توقّفوا ) , כּוֹאֵב לי . שַׁחַר : צַלֵם, צַלֵם אוֹתוֹ . פַּעַם הַבָּאָה תַעֲשֶׂה מה שֶׁאנחנו אוֹמְרִים לְךָ . הַמוֹרֶה : יו...
إلى الكتاب