הסיפור הוותיק של לאה נאור מזמן חשיפה ודיון בערכי סביבה וקיימות ; הוא ממשיך ערכים יהודיים ותיקים ( " כּ ִ י י קּ ָ ר ֵא ק ַן - צ ִפּוֹר ל ְפ ָני ךָ בּ ַ דּר ֶ ךְ בּ ְ כ ָל - ע ֵץ א וֹ ע ַל - ה ָא ָר ֶץ , א ֶפ ְר ֹח ִים א וֹ ב ֵיצ ִים , וה ָא ֵם ר ֹב ֶצ ֶת ע ַל - ה ָא ֶפ ְר ֹח ִים , א וֹ ע ַל - ה ַ בּ ֵ יצ ִים -- לֹא - ת ִ קּ ַ ח ה ָא ֵם , ע ַל - ה ַ בּ ָ נים " , דברים כב , ו ) ומתחבר לערכים הומניסטיים בתרבויות שונות ולשיח הסביבתי העכשווי הרלוונטי לאנושות כולה . הסיפור עוסק בקשר המיוחד שבין הילד אורן לעץ האורן שניטע בחצר הבית כשאורן נולד . תחילה התבטא הקשר בהשוואת הצמיחה של אורן העץ ואורן הילד , כסמל להיותם יצורים חיים , המתפתחים ומשתנים זה לצד זה . הפתיח מתאר את הקשר עכשיו , בזמן הסיפור : אורן הילד אוהב לטפס על עץ האורן " שלו " ולבדוק את קיני הציפורים . האירוע שמתחיל את הסיפור הוא הופעתם של עובדי חברת החשמל המתכוונים לכרות את העץ . אורן מסביר שעל עץ האורן חיים ציפורים וגוזליהן - " כולם ימותו ! " אבל הפועלים אינם מוותרים על תכניתם . אורן , החומל על העץ ועל הדיירים הקטנים , חסרי האונים , ...
إلى الكتاب