כתבה : שירה גודמן איירה : אלונה ק . / שאטרסטוק פרות זה לא בשבילי . זה המשפט הראשון שהצלחתי להוציא מהפה אחרי שאימא ואבא כינסו אותנו לאסיפה חגיגית והודיעו לנו שבקיץ אנחנו עוברים למושב בצפון . ליד כרמיאל , ליתר דיוק . איפה זה בכלל כרמיאל ? אני ילדה עירונית . ככה נולדתי וככה גידלו אותי . מה יש לי לעשות באיזה מושב שׁכוּח - אל בסוף העולם ? יש שם קניון ? לא נראה לי . יש שם קולנוע ? ברור שלא . גם ים אין שם . יש שם פרות . ופרות זה לא בשבילי . הם ניסו להגיד לי שבכלל לא עוסקים שם בחקלאות , שיש שם המון עסקים קטנים ואמנים , ואפילו בית קפה ומסעדה . שיהיה . אבל אני בטוחה שיש שם גם פרות . אין מושב בלי פרות . ילדים זה סיפור אחר . במושבים אין הרבה ילדים , במיוחד לא בגילי . או שכולם זקנים והילדים שלהם גדולים או שכולם צעירים והילדים שלהם עדיין קטנים . אז כמה ילדים בגילי יש שם ? הם ידעו את התשובה מיד . כנראה התכוננו . חמש בנות ושבעה בנים . אבל בקרוב מאכלסים את ההרחבה , ואז יבואו המון ילדים חדשים . הם הסתכלו עליי במבט מלא גאווה . אני אמורה למצוא חברות - הכי -טובות מתוך חמש בנות ? ואם אף אחת לא תהיה בסגנון ש...
إلى الكتاب