כתבה : שירה גודמן איירה : שירז פומן אימא אמרה שבחופש הגדול אקבל חיית מחמד . זה היה אחרי שכבר ביקשתי המון פעמים . היא אמרה שבחופש יהיה לי זמן לטפל בחיה , ואוכל להוכיח שאני מספיק אחראית . רציתי כלב או חתול , אבל אימא לא הסכימה . בסוף התפשרנו על עכבר . הלכנו לחנות חיוֹת ובחרתי שני עכברים לבנים . יותר נכון , עכברות . המוֹכר אמר שחייבים יותר מאחת כי עכברים הם מאוד חברותיים , ולעכבר אחד לבד יהיה עצוב . קנינו גם כלוב וּנסוֹרת וגלגל ריצה , שיוכלו לשחק . קראתי להן מיני ומאוסי . הן היו נורא דומות , אבל אני ידעתי להבדיל ביניהן מההתחלה . טיפלתי בהן במסירות , אפילו אימא התפלאה . לא שכחתי להאכיל אותן אף פעם , החלפתי להן את הנסוֹרת כל כמה ימים ושיחקתי אתן שעות . אבל הכול התקלקל כשנעמי , בת דודה שלי מהקיבוץ , באה אליי לכמה ימים . " מה זה ? " היא שאלה . " אלה מיני ומאוסי , העכברות שלי . וזאת נעמי , " הצגתי אותה בפניהן . " איזה מסכנות , " אמרה נעמי .
إلى الكتاب