| מילים ולחן : אריאל הורוביץ י וֹ ם העב וֹ דה נגמר וירדתי ל כּ נרת לענ וֹ ת על מכתב ךְ , ילדתי הקטנה . קשה ל ךְ שם עכשיו בּ עיר בּ ה את ל וֹ מדת , קשה כּ מ וֹ שקשה תמיד בּ כל התחלה . ר וּ ח מתחילה לעל וֹ ת , וּ כבר ס וֹ ער הים כּ מ וֹ שס וֹ ערת נפש ךְ שהיא נפש אמן , וּ בלב הים פּ תא וֹ ם אני ר וֹ אה סירה , ועליה דייג אחד שנלחם בּ סערה . מה יע שׂ ה הדייג - מה ה וּ א יכ וֹ ל לע שׂוֹ ת כּ די שהסירה תגיע אל הח וֹ ף ? יש רק דבר אחד שיעמ וֹ ד בּ סערה : אם ה וּ א י וֹ סיף מטען לבטן הסירה . ז וֹ ילדתי התש וּ בה גם לסערת נפש ךְ : הלימ וּ דים של ךְ הם המטען על סי פּוּ נ ךְ . כּ אן פּוֹ עלים עייפים כּ בר צמאים לשיר של ךְ , אבל את ע וֹ ד צריכה לחת וֹ ר דר ךְ כּ ל הפ וּ ג וֹ ת של בּ א ךְ . 1. הדייג שם עוד ועוד דברים על הסירה , וכך הסירה עומדת ברוח החזקה , והוא לא נופל לים . זה המשל . מה רבקה רוצה ללמד את נעמי במשל הזה ?
إلى الكتاب