( סיפור עם ) | ע בּ ד בּ נימין טנא י וֹ ם אחד ק בּ ל מל ךְ א שׁוּ ר מנחה מידיד וֹ בּ מרחקים : ע שׂ רים אגרטלי בּ דלח . והי וּ האגרטלים מלאכת-מח שׁ בת , עין לֹ א ראתה כּפּ ת וּ חים המפלאים שׁפּ תח וּ בּ דפנ וֹ תיהם בּ יד-אמן . צוה המל ךְ לפנ וֹ ת חדר מיחד בּ גנז כּ יו , וּ מ שׁ רת אחד הפקד על האגרטלים לנק וֹ תם מדי י וֹ ם בּ י וֹ מ וֹ ול שׁ מר עליהם כּ על בּ בת-עינ וֹ . היה המ שׁ רת שׁוֹ קד על מלאכת וֹ בּ זהיר וּ ת ר בּ ה . א וּ לם י וֹ ם אחד כּשׁ לה רגל וֹ וה וּ א ה פּ יל ארצה אגרטל אחד , וה וּ א נ שׁבּ ר לרסיסים . חרה א פּוֹ שׁ ל המל ךְ ויצוה לכרת את רא שׁוֹ שׁ ל המ שׁ רת הר שׁ לן . בּ א וֹ תם ימים חי בּ א שׁוּ ר אדם אחד מפלג בּ זקנה וחכמה . שׁ מע הי שׁ י שׁ את גזרת המל ךְ , נטל מטה וּ ויכתת רגליו לארמ וֹ ן . " אד וֹ ני המל ךְ " , אמר הי שׁ י שׁ , "י וֹ דע אני לתקן את האגרטל שׁ נ פּ ץ . אנא , הביאני לחדר הגנז ךְ , שׁבּוֹ שׁ מ וּ רים יתר האגרטלים , ואני אד בּ יק אחד לאחד את הרסיסים , עד שׁ אי שׁ לֹ א י כּ יר כּ י אמנם נ שׁבּ ר ה כּ לי היקר " . שׂ מח המל ךְ שׂ מחה ר בּ ה , וירד עם הי שׁ...
إلى الكتاب