| רינה בן-שחר במשך מאות בשנים , כשהיו בני עמנו פזורים בגולה , לא השתמשו בשפה העברית כשפה מדוברת , שתינוקות שומעים מרגע לידתם ולומדים לדבר בה בחיי היום יום . העברית שימשה אז בעיקר כשפת קודש , שפת התפילה ושפת לימוד התורה , וכשפה ספר וּ תית . והנה , לפני יותר ממאה שנים התחילו לדבר עברית בארץ ישראל . קבוצה של מלומדים , סופרים , מורים ועיתונאים , ובראשם החוקר אליעזר בן-יהודה , ניסתה לחדש את השפה העברית העתיקה ולהחזירה לחיי היום יום בארץ ישראל . אליעזר בן-יהודה האמין שחיי העם בארצו אינם שלמים בלא שפה משותפת ומלכדת . הוא שאף שהעברית , שפת התנ"ך , תחזור להיות שפתו של העם בארץ ישראל , כפי שהיתה לפני יותר מאלפיים שנה , כשהעם חי חיים עצמאיים בארצו . בעברית שלפני מאה שנה חסרו הרבה מילים . חסרו גם דרכי הבעה מיוחדות למצבים שונים , הן בכתב הן בדיבור . אליעזר בן-יהודה וחבורתו נגשו במרץ להשלים את החסר . הם חיפשו מילים ישנות בספרים עבריים עתיקים והחזירו אותן לשימוש . הם גם המציאו מילים רבות , כדי לציין בעברית חפצים , יצורים , מוסדות , פעולות , יחסים , תארים ומושגים שונים , שעד אז לא היו להם מילים מיוחדו...
إلى الكتاب