בנימין תמוז לפני שיקותיאל הגיע לבית הספר , סיפרה המורה לילדים שיקותיאל הוא ילד מיוחד , כי יש לו בעיה בגב . "צריך להתנהג איתו בזהירות ולקרב אותו" - אמרה המורה . המורה והילדים לא ידעו שיקותיאל לא צריך שמישהו ישמור עליו . הוא היה באמת קטן וגבו עקום . אבל הייתה לו נפש חזקה . ילדי הכיתה קיבלו אותו יפה . הם דיברו איתו בנימוס , אבל הוא לא הרגיש שהם עושים משהו מיוחד בשבילו . יקותיאל כאילו היה במקום אחר . הוא חשב על הדברים שלא רואים . כשכולם ראו פרח , ראה יקותיאל את האדמה למטה , את המקום שממנו יצאו פרחים . כשכולם שמעו ציפור עוברת ליד חלון הכיתה , שמע יקותיאל שיר מחלום רחוק . וכך קרה לא פעם , שהמורה שאלה את יקותיאל : " על מה אתה חולם , ילד , " ? והוא היה עונה : " על הפרח שיחזור " . הילדים היו מתחילים לצחוק , והמורה הייתה דואגת ומספרת להורים שהילד לא חושב על הלימודים . ההורים ביקשו מיקותיאל שילמד , אבל הוא לא הבין למה ההורים דואגים ולמה הילדים צוחקים . הוא דיבר אמת , ומה שאמר היה עניין חשוב מאוד , לא פחות חשוב משאלה במתמטיקה . לאט לאט למד יקותיאל שלושה דברים חשובים : האחד , שיש לו דעה משלו על הדב...
إلى الكتاب