| סיפור הסיפורים שלי מתחילים בכפתור לבן . אבא שלי מחזיק את הכפתור ביד ומשחק איתו . חורף בחוץ וערב . מנורת נפט , בלי נפט כמעט , נותנת קצת אור . אימא באה עם תה לי ולאחותי בת החמש . התה של אחותי מתוק . שלי לא . גם אני רוצה תה מתוק . אימא אומרת שילד בן עשר הוא כבר אדם מבוגר שיכול להבין את המצב . אבא בודק את המצב . 5 אבא אומר שתמיד נהיה עניים , שתמיד נהיה מתחת לקו העוני . אני לא רוצה לשמוע על זה . אני זורק את עצמי על הרצפה , נותן מכות בקיר ובוכה . אימא נכנסת למטבחון , שם אין אפילו קצת אור של מנורה , והיא בוכה בחושך . אבא שואל אותי למה אני עושה את זה . הוא כבר לימד אותי לשתות תה מתוק . לוקחים קוביית סוכר , שוברים אותה לארבע קוביות קטנות , שמים קובייה אחת מתחת ללשון , מחזיקים חזק 10 ושותים . אבא יכול לשתות כוס ועוד כוס ואולי אפילו כוס שלישית , ויהיה לו עוד קצת סוכר בפה . אני גומר את הסוכר מיד . אבא אומר שהוא יכול ללמד אותי דרך בטוחה יותר לשתות תה מתוק , אבל אני צריך קצת דמיון . גם אבא משתמש בדמיון לפעמים . הוא מבקש שאקום מן הרצפה , אקח את הכוס ביד , ואקח גם קוביית סוכר קטנה . והוא אומר לי : 1...
إلى الكتاب