א ויהי בשנת ארבע לדריוש המלך היה דבר-יהוה אל-זכריה בארבעה לחדש התשעי בכסלו : ב וישלח בית-אל שר-אצר ורגם מלך ואנשיו לחלות את-פני יהוה : ג לאמר אלהכהנים אשר לבית-יהוה צבאות ואל-הנביאים לאמר האבכה בחדש החמשי הנזר כאשר עשיתי זה כמה שנים : ד ויהי דבר-יהוה צבאות אלי לאמר : ה אמר אל-כל-עם הארץ ואלהכהנים לאמר כי-צמתם וספוד בחמישי ובשביעי וזה שבעים שנה הצום צמתני אני : ו וכי תאכלו וכי תשתו הלוא אתם האכלים ואתם השתים : ז הלוא את-הדברים אשר קרא יהוה ביד הנביאים הראשנים בהיות ירושלם ישבת ושלוה ועריה סביבתיה והנגב והשפלה ישב : ח ויהי דבר-יהוה אל-זכריה לאמר : ט כה אמר יהוה צבאות לאמר משפט אמת שפטו וחסד ורחמים עשו איש את-אחיו : י ואלמנה ויתום גר ועני אל-תעשקו ורעת איש אחיו אלתחשבו בלבבכם : יא וימאנו להקשיב ויתנו כתף סררת ואזניהם הכבידו משמוע : יב ולבם שמו שמיר משמוע את-התורה ואת-הדברים אשר שלח יהוה צבאות ברוחו ביד הנביאים הראשנים ויהי קצף גדול מאת יהוה צבאות : יג ויהי כאשר-קרא ולא שמעו כן יקראו ולא אשמע אמר יהוה צבאות : יד ואסערם על כל-הגוים אשר לא-ידעום והארץ נשמה אחריהם מעבר ומשב וישימו ארץ-חמדה לש...
إلى الكتاب